פסק-דין בתיק תא"ח 15228-05-11

לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעות לפנות את הנכס הממוקם ברחוב המסלול 5 באזור התעשייה הצפוני באשקלון הידוע גם כגוש 1217 חלקה 132 (להלן: "המושכר").

במסגרת כתב התביעה, טענה התובעת כי הנתבעת 1 התקשרה עמה בהסכם שכירות ביום 3/8/2006, וזאת לתקופה של חמש שנים בתוספת שלוש אופציות להמשך שכירות של שנה בכל פעם.

לטענת התובעת, הפרה הנתבעת 1 את הסכם השכירות, שעה שלא שילמה את דמי השכירות החודשיים במועד, ובנתה תוספות בניה שונות ללא היתר בנייה כדין, עד כי הוגש כנגד התובעת כתב אישום. הוסיפה התובעת וטענה כי הנתבעים או מי מהם לא שילמו את תשלומי הארנונה, עד כי התובעת קיבלה מכתב התראה ביחס לכך מעיריית אשקלון.

מעל כל אלו, טענה התובעת, כי הנתבעת 1 השכירה את הנכס לנתבעת 2 אשר לא אך שלא שילמה גם היא את דמי הארנונה השוטפים, אלא שהמשיכה וביצעה שינויים נוספים במושכר והשכירה את הנכס, ללא אישור התובעת, בשכירות משנה נוספת (שנייה במספר).

ממכלול טעמים אלו, טענה התובעת כי סירבה לקבל את הודעת הנתבעת 2 על כוונתה לממש את האופציה להמשך תקופת השכירות, והתריעה בפני הנתבעת על הצורך בפינוי המושכר עם תום תקופת השכירות המקורית.

הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה וניתן כנגדה פסק דין.

הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה, במסגרתו טענה כי התובעת מבקשת באמצעות תביעתה זו להביא לפינויין של הנתבעות 2-3 מן הנכס שלא כדין עקב רצונה לקבל דמי שכירות בשיעור גבוה יותר מזה הנקוב כיום בהסכם.

לטענת הנתבעת 2, דמי השכירות משולמים על ידה במועדם, וזאת החל מיום התקשרותה בהסכם שכירות המשנה עם הנתבעת 1.

עוד נטען כי הנכס רשום ברשות המקומית על שמה של הנתבעת 2, ומכאן שממילא אין כל חוב של התובעת כלפי הרשות המקומית.

באשר להשכרת הנכס בשכירות משנה נוספת לנתבעת 3, נטען על ידי הנתבעת 2 כי הסכם השכירות מתיר זאת, או לכל הפחות אינו אוסר זאת, ומכאן שעמדה לה הזכות והאפשרות להתקשר בהסכם לשכירות משנה עם הנתבעת 3.

הנתבעת 3 טענה במסגרת כתב הגנתה כי לא הייתה מודעת כלל לטענות של התובעת כלפי הנתבעת 1 או הנתבעת 2 עד למועד הגשת התביעה ובחלק הארי של טענותיה, מסתמכת התובעת על הפרות  ישנות שאין בינן לבין הנתבעת 3 דבר וחצי דבר.

הוסיפה הנתבעת 3 וטענה כי התובעת ידעה, או צריכה הייתה לדעת, כי הנכס יושכר לחברות תעשייתיות, ומכאן שמדובר במי שבחרה לנקוט בהליכים בשינוי קיצוני חמור, המלמד על חוסר תום לבה.

הנתבעת 3 ביקשה להפנות את שימת הלב לנזק המהותי אשר ייגרם לה ככל שימצא בית המשפט  לנכון להורות על פינויה מן המושכר, וזאת נוכח ההיקף הגדול של ההשקעות אשר בוצעו על ידה בעת המעבר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל . טעמיי להלן.

המחלוקות בקליפת אגוז

הצדדים פרסו בפני את טענותיהם, מכוחן ניתן היה להסיק כי קיימות ביניהם מחלוקות בנושאים המהותיים הבאים:

א.         האם הופר הסכם השכירות על ידי הנתבעות 2 ו - 3, או מי מהן, על דרך של אי תשלום דמי שכירות, אי קבלת היתר בניה לשינויים במושכר, והיעדר תשלום מיסי ארנונה.

ב.         האם הופר הסכם השכירות על ידי הנתבעת 2 מקום בו היא התקשרה עם הנתבעת 3 בהסכם לשכירות משנה נוסף.

ג.          מעמדן של הנתבעות 2 ו - 3 מכוח הסכם השכירות.

ד.         האם נוכח המועד בו הועלו טענות על ידי התובעת, מנועה זו האחרונה מלהגיש תביעתה זו.

הפרת הסכם השכירות